"המידע שלי בטוח?" זו השאלה הראשונה שאני מקבל, וככה אני עונה עליה

זו השאלה הכי נכונה שבעל עסק יכול לשאול, ורוב מי שמוכר AI עונה עליה “כן, בטוח” מהר מדי. התשובה הכנה היא שזה לא כן ולא לא. זה תלוי מה עולה לענן, מה נשאר אצלכם, ומי הסכים למה. אז במקום להרגיע, אני עונה בשלוש שאלות.

שלוש שאלות לכל כלי

1. לאן המידע הולך? כשמדביקים טקסט לכלי, הוא נשלח לשרת של הספק, בדרך כלל מחוץ לישראל. יש כלים שרצים על המחשב שלכם והמידע לא יוצא מהמשרד. זה ההבדל הראשון והגדול ביותר, ורוב האנשים לא יודעים אותו על הכלים שהם כבר משתמשים בהם.

2. מה עושים איתו שם? האם הספק שומר את המידע? כמה זמן? האם הוא משתמש בו כדי לאמן את המודל? בחשבונות חינמיים לצרכנים התשובה היא לרוב כן. בחשבונות עסקיים בתשלום התשובה היא לרוב לא, וזה כתוב בהסכם. זה ההבדל בין חשבון פרטי לחשבון עסקי, וזה שווה את הכסף.

3. מי רואה? אצלכם. עוזר שכל עובד יכול לשאול “מה המשכורת של דנה” ומקבל תשובה מתוך המסמכים, זו בעיה שלכם, לא של הספק. הרשאות זה חלק מהפתרון, לא תוספת.

מה אני קובע בכל פרויקט לפני שנוגעים בכלי

• עמוד אחד של כללים. מה ה-AI רואה, מה אסור לו לעשות, ומי מאשר. עמוד אחד. אם זה יותר, אף אחד לא יקרא.
• רשימת “אף פעם”. תעודות זהות, תיקים רפואיים, חוזים, פרטי אשראי, ומידע על עובדים. לא נכנסים לשום כלי בלי הסכם עסקי שמכסה את זה, וגם אז רק אם באמת צריך.
• חשבונות עסקיים בלבד. לא חשבון פרטי של מישהו מהצוות. גם בגלל המידע, וגם כי ביום שהוא עוזב, החשבון הולך איתו.
• מינימום מידע. העוזר לוואטסאפ לא צריך את רשימת הלקוחות כדי לענות על שעות הפתיחה.
• אישור אנושי על כל פעולה שיוצאת החוצה, לפחות בחודש הראשון.

הסיכון שאף אחד לא מדבר עליו

ברוב העסקים סיכון הפרטיות הגדול הוא לא הפרויקט המסודר. זה העובד שכבר מדביק מיילים של לקוחות לצ’אט חינמי מהטלפון שלו, כי אף אחד לא נתן לו כלי מסודר. הדרך לסגור את זה היא לא איסור, איסורים לא עובדים. היא לתת כלי עסקי עם כללים כתובים, ולהגיד בדיוק מה מותר.

ולעסקים שהמידע אצלם רגיש באמת, משרדי רואי חשבון, מרפאות, עורכי דין, יש היום אופציה שלישית: מודלים קטנים שרצים מקומית, על מחשב במשרד, בלי לשלוח כלום החוצה. הם פחות חכמים מהגדולים, אבל לסיכומים ולמיון הם מספיקים. כתבתי על זה בניסוי נפרד.

ודבר אחרון, שחשוב להגיד ברור: האחריות על המידע של הלקוחות שלכם היא שלכם, לא של הספק. הספק נותן כלי. מה נכנס אליו, זו ההחלטה שלכם.